הערה על ספרה של בריינה יוכבד לוי מכבר גדרתי בעדי מלכתוב הסכמות לספרים. לדעתי, כתיבת הסכמה מחייבת לא רק הסתכלות בספר אלא קריאה של הספר כולו באופן מדוקדק, שאם לא כן, עלולה לצאת תקלה מתחת יד המסכים. עם זאת, יכולני לכתוב דברי התרשמות ממה שקראתי בספרה של הד"ר בריינה יוכבד לוי. מלבד הכוונה החשובה לעסוק בדברי תורה ולהוסיף בהם פינה של אור, ניכר שהדברים הכתובים בספר אינם רק רחשי לב והתפעמות פיוטית, אלא גם עבודה רצינית הנשענת על מקורות רבים, המפורשים ושאינם מפורשים בדבריה. מעלה נוספת בספר הזה היא בהתגלות של דבר שהיה אמנם קיים בכל הדורות בסתר, של "חכמות נשים בנתה ביתה", שיש בה גילוי של בחינת הרגש ובחינת בינה יתירה, שמוסיפה יותר מאשר נופך קטן של הארה חדשה.
עדין אבן ישראל שטיינזלץ

בסגנון אלגנטי ומרתק שוזרת ד"ר בריינה יוכבד לוי מסכת של מקורות ופירושים, מהתנ"ך ועד לימינו אנו, ממדרשים ידועים ולא ידועים, על מנת להבהיר מבחינה רעיונית ורוחנית את התפילות, את הקריאות מן התורה והנביאים והכתובים ואת המנהגים המלווים את תקופת הימים הנוראים וחגי חודש תשרי. תוך התמקדות בנושאי המקורות והמנהגים, ד"ר לוי מגבשת ומציעה תיאולוגיה של תקווה. בעידן שלאחר השואה, כמו גם בתקופות קדומות יותר בתולדות העם היהודי, הנטייה להאמין ולקוות נראית לעתים חסרת שחר. ואולם, בריינה יוכבד לוי מראה בספרה שיש ביהדות מגמה ברורה של תקווה שאף היא משתקפת במציאות. יש טעם להמתין לגשם שיבוא. ספר זה מרים תרומה ניכרת לפילוסופיה של הדת היהודית ולפיתוח הרוח האנושית.
אליעזר (אד) גרינשטיין, פרופסור לתנ"ך וראש המכון לפרשנות המקרא היהודית, אוניברסיטת בר-אילן