הנוי והנצח
התנ"ך בעיני רמברנדט
גירוש הגר וישמעאל
וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ… וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ… (בראשית כ"א יא, יד)
היצירה של רמברנדט, המתארת בתחריט את גירוש הגר וישמעאל, משקפת את הדינמיקה המתרחשת בין הדמויות המשתתפות באירוע. דמותו הסמכותית של אברהם קיבלה את מרכז הבמה. גופו של אברהם חוצץ בין שתי המשפחות שגורלן נחרץ לפרידה. שרה עתידה להישאר בביתו של אברהם עם יצחק בנה (שנראה אך בקושי, חוסה בצל הפתח). הבעת פניהם המשקפת שמחה לאיד מוכיחה כי שרה הצליחה.
שפת הגוף של אברהם משקפת את השניוּת בדעתו. משקל גופו נוטה לעבר רגלו השמאלית, לעבר הגר ובנו בכורו, ישמעאל. ואולם רגלו הימנית מושכת אותו לאחור, אל תוך הבית. ידו השמאלית מושטת, אולי כדי לברך את האישה והילד העוזבים, אך כל שהיד מצליחה לתפוס הוא אוויר, מפני שהם כבר התחילו במסעם. רמברנדט מראה בבירור את כאבה של הגר. בִּכיה כמעט נשמע באמצעות קינוח האף. הוא גם מעורר את רחמי המתבונן בכך שהוא הופך את ישמעאל – שעל פי הסיפור בתורה הוא בן שלוש עשרה שנים לפחות – לילד רך בשנים.
נשים לב כי רמברנדט הטיל אשפת חצים על גבו של הילד. הדבר מתאים לכאורה לבראשית כ"א כ, שם מתואר ישמעאל כמי שגדל במדבר והיה לרֹבֶה קַשָּׁת מיומן. ייתכן גם שרמברנדט מסביר בעדינות את המניע לגירוש ישמעאל באמצעות הפרט הזה, שמצביע על נטיותיו האלימות ועל גורלו להילחם בשארי בשרו.
הסיפור המקראי אודות גירוש הגר וישמעאל מעלה תהיות מוסריות. לכאורה נראה כי דרישתה נעדרת הרחמים של שרה לגרש את הגר ואת ישמעאל יסודה בסבך רגשותיה שלה עצמה כלפי השפחה ובנה. שרה ציפתה במשך 90 שנה ללדת לאברהם את יורשו. איש לא יוכל כעת להסיג את גבולו של היורש, גם לא את גבולה. באופן תיאורטי אברהם היה יכול להבטיח לשרה כי שני הבנים יקבלו איש איש את מקומו המגיע לו, כפי שעושה אלוהים בהמשך הסיפור. אם כן, מדוע צריכה שרה לנקוט באמצעי הקשה הזה, שה' מאשר אותו, ואברהם מבצע אותו? אפשר להשיב על השאלה הזאת בכמה מישורים.
לימוד הסיפור הזה בהקשר של המזרח הקרוב הקדום מעלה את האפשרות שמאבק סביב זכויות הירושה הוא זה שהאיץ את דרישתה של שרה לשלוח את הגר ואת ישמעאל לדרכם. מן החוקים של מסופוטמיה הקדומה (ויש לזכור שאברהם בא מן העיר המסופוטמית אוּר) אנו למדים ששחרור אמה פוטר את האדון מלחלק את ירושתו לבן שהאמה הזאת ילדה לו.
נראה, למשל, את הדוגמה הבאה מחוקי ליפית אישתר, בערך 1950 לפנה"ס:
אם אדם נשא אישה והיא ילדה לו ילדים והילדים האלו בחיים, ושפחה גם היא ילדה ילדים לאדוניה (אבל) האב שחרר את השפחה ואת ילדיה, הילדים של השפחה לא יחלקו את הירושה עם ילדי אדונם (לשעבר).
אם כן, כאשר שרה אמרה: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם-יִצְחָק", היא ביקשה מאברהם לקיים נוהל משפטי, שיגרום לישמעאל לאבד את זכותו לרשת את אביו.
ואולם אברהם הצטער: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ" (בראשית כ"א יא). מבחינתו לא היה מדובר בהליך משפטי בלבד!
ייתכן שאברהם לא היה מודאג רק בגלל גירושו של ישמעאל. אולי הוא היה מודאג בגלל הכיוון שאליו נטו חיי ישמעאל. הכתובים רומזים על הנטיות של הנער, שאולי הייתה בהן משום סיבה נוספת שבגללה ביקשה שרה לגרש אותו.
"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (בראשית כ"א ט)
המונח 'מצחק' סתום. דבר מה בהתנהגותו של ישמעאל הצעיר רמז לשרה על צרה המתרגשת לבוא. החוש האימהי החדש שלה גרם לה להגן על יצחק מפני השפעה שלילית אפשרית. זה היה הדבר שהניע אותה להציע את ההצעה המכאיבה לגרש את הגר ואת ישמעאל.
רש"י, מגדולי מפרשי המקרא, חוקר את צפונותיו של אברהם ומסביר כי 'הדבר' אשר 'וירע מאד' בעיני אברהם הוא כי ישמעאל יצא לתרבות רעה. הפירוש הזה מבוסס על ההצגה המדרשית של המילה 'מצחק'. חז"ל מקצינים את הדברים ומעלים את האפשרות שמשחקו הזדוני של ישמעאל מצביע על כך שהיו לו נטיות לרצח, נטיות מיניות שליליות, או נטיות לעבודת אלילים כבר בגיל צעיר. חז"ל מעלים אפשרות שישמעאל עבר על שלוש העברות שעליהן 'ייהרג ואל יעבור', וכך הם למעשה מזכים את אברהם שהסכים לגירוש, שאלמלא כן היה אפשר לראותו כמעשה חסר תקנה מוסרית.
פרופסור נחמה לייבוביץ מצביעה על כך שהפאתוס שבסיפור המקראי משתקף בבחירת המילים שבהן התורה משתמשת כדי להתייחס לישמעאל. שרה מכנה את הגר ואת ישמעאל: "הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ". היא לא קוראת להם בשמות, אלא מציינת את מעמדם הנחות. ביחס לאברהם ישמעאל נקרא "בְּנוֹ". הוא היה ילדו הראשון והיה אהוב עליו. ה' משתמש תחילה במונח הניטראלי "הַנַּעַר" ביחס לישמעאל, אבל כאשר הוא מאשש את תביעתה של שרה, הקב"ה עצמו מכנה את הנער "בֶּן הָאָמָה". ביחס להגר הטקסט מתייחס לישמעאל כאל "הַיֶּלֶד" וכך הוא נותן תוקף ליחסה האימהי.
הכינויים הללו מאירים בצורה מבריקה את הרגשות הסובייקטיביים של הנפשות הפועלות. אמנם בסופו של דבר מהלך המאורעות נקבע על ידי הצרכים של האומה הנולדת, שתהפוך להיות עם ישראל, ובכל זאת התורה מתאמצת להראות מודעות לרגשות של האנשים הפרטיים שחייהם יושפעו על ידי התהליך הזה.
The story of the expulsion ends with Hagar and Ishmael returning to Egypt, their country of origin. There is no mention of reconciliation between Abraham and Ishmael at this juncture, but there is a telltale verse, which leaves us wondering:
And Abraham breathed his last, dying at a good ripe age, old and contented; and he was gathered to his kin. His sons Isaac and Ishmael buried him the cave of Machpelah, in the field of Ephron son of Zohar the Hittite, facing Mamre, the field that Abraham had bought from the Hittites… (Genesis 25: 8-9)
The fact that Ishmael was present with his half-brother Isaac at their father's burial would seem to indicate that the ties between the families were not completely severed.
Taking its cue from this verse, a remarkable midrashic text introduces an additional chapter in the relationship of Abraham with his son Ishmael, one in which Abraham set out in search of the son he had banished.
And he dwelt in the wilderness of Paran. Ishmael sent for a wife from among the daughters of Moab and Ayeshah was her name. After three years Abraham went to see Ishmael his son, having sworn to Sarah that he would not descend from the camel in the place where Ishmael dwelt. He arrived there at midday and found there the wife of Ishmael. He said to her: 'Where is Ishmael?' She said to him: 'He has gone with his mother to fetch the fruit of the palms from the wilderness.' He said to her: 'Give me a little bread and a little water, for my soul is faint after the journey in the desert.' She said to him: 'I have neither bread nor water.' He said to her: 'When Ishmael comes home tell him this story, and say to him: A certain old man came from the land of Canaan to see thee, and he said, Exchange the threshold of thy house, for it is not good for thee.' When Ishmael came home his wife told him the story. A son of a wise man is like half a wise man. Ishmael understood. His mother sent and took for him a wife from her father's house, and her name was Fatimah.
Again after three years Abraham went to see his son Ishmael, having sworn to Sarah as on the first occasion that he would not descend from the camel in the place where Ishmael dwelt. He came there at midday, and found there Ishmael's wife. He said to her: 'Where is Ishmael?' She replied to him: 'He has gone with his mother to feed the camels in the desert.' He said to her: 'Give me a little bread and water, for my soul is faint after the journey of the desert.' She fetched it and gave it to him. Abraham arose and prayed before the Holy One, blessed be He, for his son, and thereupon Ishmael's house was filled with all good things of the various blessings. When Ishmael came home his wife told him what had happened, and Ishmael knew that his father's love was still extended to him. (Pirke d'Rabbi Eliezer 29)
The midrash affords the story closure, embellishing it with a moving rapprochement between Abraham and his son Ishmael.
1. קודקס החוקים של ליפית אשתר מתוארך לתקופה הפוסט-שומרית הקדומה. הוא קודם לחוקי חמורבי ביותר ממאה וחמישים שנה. החלק שנשתמר מכיר 38 חוקים שנוגעים בנכסי דלא ניידי, סירות, פרדסים, שוורים, עבדים, מסים, ירושות ונישואין. אפשר למצוא את קובץ החוקים אצל James B. Pritchard, Ancient Near Eastern Texts Relating to the Old Testament (Princeton, 1969), p.160
2. רש"י הוא ראשי תיבות שמו של רבי שלמה בן יצחק. הוא חי בצפון צרפת ובאשכנז בשנים 1040 – 1105. נחשב לפרשן המוביל בכל הזמנים לתנ"ך ולתלמוד.
3. פרופ' נחמה ליבוביץ' מרחיבה את ההסבר כיצד באה הטכניקה הזאת לידי ביטוי בספרות המקראית במאמרה "יוסף ואחיו: כיצד לקרוא פרק בתנ"ך", בתוך: הגות במקרא, א תשל"ד, עמ' 16-7.
4. פרקי דרבי אליעזר הוא יצירה מדרשית מן המאה השמינית. הוא כולל 54 פרקים של פירוש על בראשית, חלק מספר שמות ופסוקים רבים מבמדבר. שמו, פרקי דרבי אליעזר, בא לו מייחוסו לרבי אליעזר בן הורקנוס.
