וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר (בראשית לב כה)

לגמרי לבדו, בחשכת הלילה, מותקף יעקב בידי תוקף מסתורי. על אף העובדה שהכתוב מספר כי המתנפל הוא אדם, הולך רמברנדט בעקבות פרשני התנ"ך לדורותיהם ומצייר אותו כמלאך. תיאור המלאך אצל רמברנדט מרתק. הצופה עומד מיד על הניגוד שבין כותנתו הלבנה של המלאך, לעומת זו האדומה של יעקב. אדום הוא סמלו של עשׂו, ואם כן, ייתכן שבאמצעות הצבע מבטא רמברנדט את החרטה של יעקב, על כי לקח את מה שהגיע על פי הדין לעשׂו. ואולם הבעת פניו העדינה – כמעט נשית – של המלאך, שהיא מלאה חמלה, משכנעת את הצופה כי יעקב מחבק את המלאך ולאו דווקא נאבק עמו. הצופה נותר בתהייה מהו הרגע המדויק בסיפור התנ"כי שאותו לכד האמן.

הסיפור על יעקב והמלאך הוא מעשה בחרדה ובעימות; בתבוסה ובניצחון; במאבק ובייעוד.

עשרים שנה קודם לכן נאלץ יעקב לברוח מבית הוריו, בגלל מריבה עם אחיו הבכור, עשו. הוא מצא מקלט אצל דודו, לבן. שם התחתן וגידל משפחה, שם הפך לאיש עסקים מצליח. הוא היה יכול להישאר שם לתמיד, אלמלא השתנתה האווירה במשפחה, אבל בין העוינות של לבן מצד אחד לבין הצו האלוהי מצד אחר, הגיע הזמן לשוב הביתה. ואולם השיבה הביתה הייתה כרוכה בהתייצבות אל מול אחיו האובד, עשו, שממנו נפרד ביחסים עכורים. הסיפור מתאר את חרדתו של יעקב מפני מה שעלול להתרחש.

יעקב שלח שליחים להודיע לעשו על שובו, ואז נרתע למשמע הידיעה כי אחיו צועד לקראתו, כדי לפגוש אותו, כשהוא מלווה בארבע מאות אנשים. האם הגיע הזמן לבוא חשבון?

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה… (בראשית ל"ב ח-יג).

חז"ל נתפסו לכפילות הפעלים המתארים את חששו של יעקב ופירשו:

אמר רבי יהודה בר' עילאי: אמר אם הוא מתגבר עלי הורגני ואם אני מתגבר עליו אני הורגו. אלא " וַיִּרָא" שלא יהרוג, "וַיֵּצֶר לוֹ" שלא ייהרג. (בראשית רבה, וישלח, עז, ב)

יעקב חשש לא רק לחייו ולחיי משפחתו, הוא פחד גם מפני האפשרות שיהרוג את אחיו עצמו ובשרו. הוא הגיע למבוי סתום. לא נותר עוד דבר שאפשר לעשותו, מלבד להכין את עצמו למלחמה, להתפלל לישועה, ולמצוא מפלט בשינה. ושם הייתה לו התגלות.

…וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר … וַיֹּאמֶר: שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר. וַיֹּאמֶר: לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מַה שְּׁמֶךָ? וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל … וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל, כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי… (בראשית ל"ב כג-לג)

מי היה הזר המסתורי הזה שיעקב נאבק עמו? לפי הסבר אחר המלאך היה האנשה של עשו. יעקב נאבק תוך כדי נמנום חסר מנוחה עם פחדיו התת-הכרתיים הכמוסים ביותר. ערב המפגש הגורלי שלו עם אחיו המתנכר, הוא נאבק בפחד מפני העימות.

חכמינו היו מודעים לכך שהמאבק האמיתי של יעקב היה עם עצמו. במדרש ובאגדה הם מוסיפים נופך לסיפור ומעמידים את יעקב פנים אל פנים מול דמויות מראה רבות.

וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ. ר' חוניא אמר: נדמה לו בדמות רועה … ורבנן אמרי: לארכילסטים [שודד] נדמה לו … (בראשית רבה, וישלח, פרשה עז)

רבי שמואל בר נחמני אמר: כעובד כוכבים נדמה לו… רב שמואל בר אחא.. אמר: כתלמיד חכם נדמה לו (חולין צא ע"א)
הבה נבחן את להקת הדמויות שיעקב פגש בחלומו על פי המדרש והאגדה: רועה צאן, שודד דרכים, עובד אלילים, תלמיד חכם. כולם מייצגים את יעקב עצמו.
יעקב היה רועה צאן בבית אביו ובבית לבן. הוא הואשם בגניבה וברמאות בשני המקומות. המפגש המדרשי משליך אותו אחורה בזמן, ומעלה מתהום הנשייה נושאים לא פתורים. נקיפות המצפון שלו עוברות מהפך פסיכולוגי אל היאבקות עם המלאך.
למראית עין, עובד האלילים והתלמיד החכם המתוארים במדרש הם ניגודים מקובלים. בקריאה ראשונה אנו עשויים להניח שמדובר על עשו אל מול יעקב, אבל קריאה אחרת טובה יותר. עובד האלילים והתלמיד החכם מייצגים שני קצוות ביעקב, שני ממדים באופיו של יעקב שנמצאים כעת במסלול התנגשות.
יעקב בדרכו הביתה, והוא תוהה מה מצפה לו; מה יעלה בגורלו? האם הוא ישוב ויהיה אותו יעקב שהיה פעם בבית אביו, "יושב אוהלים"? או שמא לאחר שנים שבהן עזב הכל הוא יפנה לעבודת אלילים? ברית אבותיו נתונה במצור של ניסיונות קשים מנשוא. ייתכן שחיי "איש תם" הם דרישה גדולה מדי בשבילו. אולי הגיע הזמן להשליך את נטל האחריות. חיי עובד אלילים פחות טעונים ומכבידים. שמא באמצעות המפגשים הללו הוא מתעמת עם התגלמויות של עצמו שלא רק משקפות את עברו כי אם גם פועלות למען עיצוב עתידו?

ותיתכן גם האפשרות הנועזת שיעקב נאבק עם אלוקים עצמו. לאחר כל הסיפור אנו קוראים:

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי (בראשית ל"ב לא)

יעקב מוצף פחדים והתלבטויות. באותו לילה אפל הוא נאבק באלוהים הנשגב והנורא, שהבטיח לאביו זקנו, לאברהם, ברכות לאין שיעור וזרע שלא ייספר מרוב, ונתן לו חיים של דיאלקטיקה: אישה עקרה שנלקחה ממנו פעמיים, בן שנגזר עליו לגרש, והניסיון האחרון – העקדה. הסתירה בין ההבטחה למציאות המשיכה בחיי אביו של יעקב, יצחק, עם אמו רבקה, שהייתה אף היא עקרה במשך עשרים שנה. בחייו שלו עצמו נוכח יעקב כי הוא, שהובטח לו כי יירש את הארץ – נאלץ לגלות. לסיכום, כאשר הוא שב הביתה, יעקב צריך לברוח על נפשו מפני אחיו הנוקם. בשעה שהוא חוצה את נהר היבוק, יעקב נאבק במוות ובייעוד.

1. ברנרד אוך Bernard Och, "Jacob at Bethel and Penuel: the Polarity of Divine Encounter", Judaism 42,4 (1993), pp.164-176.