למען האמת, חיה רעה לא טרפה את יוסף. הוא חי וקיים, ובדרך להרפתקה הבאה שלו. אמנם הקורא יודע מיד שיוסף בריא ושלם והכול יבוא על מקומו בשלום, אך יעקב ממאן להתנחם. חכמים רוקמים את תמונתו של יעקב, ומאפשרים לנו הצצה אל לבו השבור.

"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלֹא אַחֶיךָ רוֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם"
"וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי". אמר ר' חמא בר חנינא: הדברים הללו היה יעקב אבינו נזכר ומעיו מתחתכין, יודע היית שאחיך שונאים אותך והיית אומר לי הנני.
(בראשית רבה, פד, יג).

יעקב לא יראה את בנו במשך עשרים ושתיים שנים, והוא יתאבל עליו עד מאוד. תשובתו של בנו: "הנני" מהדהדת באוזניו ורודפת אותו. זאת תשובתו של אברהם לה' בניסיון העקדה, והנה היא מהדהדת גם במסעו של יוסף אל השחיטה. יעקב מייסר את עצמו ביודעין, כי הוא שלח את בנו אל מותו.

האירוניה הדרמטית מודגשת בסיפור. בעוד יעקב מתאבל מרה על מותו של יוסף, שיירה שנושאת סחורות לשימושו של העשירון העליון בחברה המצרית נושאת איתה את יוסף עצמו. לשכבה המצרית הזאת עתיד יוסף להימכר. יעקב כלל אינו מודע להשגחה האלוהית הפועלת כאן. בנו משמש כלי בידי אלוקים, המוציא לפועל את הברית עם האבות שניבאה על הירידה למצרים. הכתוב מרמז לנו על כך במיומנות בתיאור המסע של יוסף לשכם.

וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר… (בראשית ל"ז, יב-יד)

האחים הלכו לרעות את צאן אביהם בשכם, הבירה ההיסטורית של שומרון. הכתוב מספר לנו כי יעקב קנה שם שדות, ומכאן שהביקור של האחים בשכם לא היה יוצא דופן. אבל שכם הייתה גם מקום אונס דינה, בתו של יעקב, והיא מציינת את המקום שבו ביצעו בניו של יעקב מעשה מרמה ואלימות ראוי לגנאי. מדוע בוחר יעקב לשלוח את יוסף, בבת עינו, לשאול לשלום אחיו בשכם, שהיא מקום מועד לפורענות למשפחתם? שליחת יוסף אל אחיו הרותחים מזעם, קנאה ושנאה כלפיו, הרי היא כהשלכתו אל הזאבים.

הייתכן שניסיונו של יעקב עם אחיו הממורמר הוביל אותו למחשבה שהרחק מתחום הבית, יהיה אפשר להרגיע את האחים. ייתכן שכך סבר כאשר שלח את יוסף לשכם.

בחינה מדוקדקת של הפסוקים העיקריים מצביעה על פירוש אחר. למעשה לא היה זה יעקב ששלח את יוסף לשכם – היה זה ישראל. בתורה כתובים שני השמות של יעקב (יעקב / ישראל) בהקשרים שונים, והבחירה המסוימת בשם בכל מקרה היא לעולם קפדנית. שליחת יוסף לשכם בידי יעקב מנוגדת להיגיון; ואולם אפשר להסביר אותה כמקרה של סיבתיות כפולה. כלפי חוץ המעשה נבע מדאגת יעקב לבניו האחרים ומן ההתעניינות שלו בצאנו. למעשה היו הדברים הרבה מעבר לשליטתו. היה זה צעד במהלך ההיסטוריה היהודית. ישראל (ולא יעקב) השולח את יוסף מניע את גילוי הברית שנכרתה עם אברהם בבראשית טו. יוסף לא ידע כלל מה מצפה לו שם. הסאגה המקראית המתארת את השעבוד והגאולה עמדה בפתח, והיה עליו לשחק את התפקיד הראשי. מסעו לשכם שימש אפוא כזרז לייעוד של בני ישראל, ההולך ומתברר.

1. בבראשית פרק ל"ד שמעון ולוי נוקמים את אונס אחותם דינה בשכם. יוסף כולא את שמעון כדי לוודא שבנימין יובא לפניו. ספרות המדרש מסבירה כי שמעון נבחר מפני שהוא ולוי הציעו להרוג את יוסף בפרק ל"ו, כ. זאת ועוד, על פי הקריאה המדרשית, הם אלו שמכרו אותו (בראשית רבה צז).

2. הרעיון של שינוי נקודת ההשקפה כאמצעי ספרותי להארת סיבתיות כפולה נבחן בידי אדל ברלין בספרה: Adele Berlin, Poetics and Interpretation of Biblical Narrative (Sheffield, 1983, pp. 43-82)

3. רבי יוסף בן יצחק מאורליאנס נודע בכינויו רבי יוסף בכור שור. הוא היה פרשן מבעלי התוספות, שחי בצפון צרפת במאה השתים עשרה. פירוש בכור שור על התורה, מוסד הרב קוק, תשנ"ד לבראשית ל"ז.

4. רבי שמואל בן מאיר, המוכר בכינויו רשב"ם (1080 – 1174) היה אחד מבעלי התוספות ופרשני המקרא הדגולים ביותר בצפון צרפת. הוא היה נכדו של רש"י.