וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה (שמות ב', ה-ו)

בתמונה זאת בת פרעה מגלה את משה, והיא מתלבטת עם שפחותיה האם להציל את הילד. אנו רואים את מרים, אחותו של הילד, מתקרבת על מנת לבדוק את שלום אחיה וכדי להתערב למענו. יד ההשגחה קבעה שהנסיכה, בתו של העריץ הרודן, תאמץ את משה ותגדל אותו בארמון המלך! ראו את המיומנות של רמברנדט שהשתמש באור וצל כדי לתאר את האיזון בין ההשגחה האלוהית לבין מעשה אנוש כפי שהם מתוארים בסיפור המקראי.

משה נולד בעת שלטון של טרור. פרעה גזר שכל בן עברי יושלך ליאור. אמו של משה הצפינה אותו במשך שלושה חודשים. כאשר לא יכלה עוד הצפינו היא הכינה לו תיבת גומא ושלחה אותה לצוף על פני היאור. בפיתול גורלי מפתיע מצאה בת פרעה את התינוק ונמשכה אליו. היא אמצה אותו וגידלה אותו בארמון אביה.

בדוגמה המעולה הזאת של סיפור מקראי, עוברת העלילה בעדינות מן האקראיות אל ההשגחה האלוהית. הכתוב אינו מסביר מדוע בת פרעה עוזבת את השפע שבארמון המלכותי והולכת לרחוץ ביאור. גם אין הסבר לסיבה שהניעה אותה להציל את הילד העברי ולגדל אותו כבנה. הפרשנים ממהרים למלא את החסר.

פילון האלכסנדרוני מספק חומר רקע, שעוזר לקורא להבין את הסיפור בהקשרו:

למלך הארץ היתה בת-שעשועים יחידה לו, נאמר כי נשואה היתה זמן רב ולא ילדה, וכמובן חפצה בילדים ובמיוחד בצאצא זכר שיירש בשעה טובה את שלטון אביה, העלול ליפול לידי זרים מאין נכד לו, עצובה היתה ומקוננת תמיד, ובאותו יום במיוחד כרעה תחת משא דאגותיה, ובעוד מנהגה לשבת פנימה ולא לעבור אף את סף ביתה, מיהרה לרדת עם אמהותיה אל הנהר, ששם נעזב הילד, ואז, בעודה עומדת לטבול ולרחוץ, הבחינה בו בסבכי הסוף וציוותה להביאו אליה. (על חיי משה, א 13 – 14)

תיאורו של פילון את בת פרעה כעקרה ואומללה מסביר הן את הסיבה שבגללה עזבה את הארמון והלכה לנילוס במצב של ייאוש מוחלט, והן מדוע הרשתה לעצמה את המהלך הנועז של אימוץ וגידול ילד עברי.

התפנית הגורלית כל כך חריגה ובלתי צפויה עד כי חכמינו הוסיפו סדרת נסים ששימשו לבת פרעה כהשראה. במדרשים הללו היא נתרפאה מצרעת באורח פלאי, לאחר שנגעה בתיבה שבה שכב משה. יתרה מזו, שפחותיה, שסירבו להציל את הילד, נפלו מתות ביד המלאך גבריאל. העיטורים המדרשיים באים לצייר את המעשה האמיץ שלה בבהירות, ולהכיר לא רק באומץ לבה כי אם גם להדגיש את ההשגחה העליונה שפעלה למען משה בצומת הדרכים החשובה הזאת.

מדרשים אחרים נוקטים כיוון שונה, שמנסה לרומם את התנהגותה של בת פרעה, שהצילה את הילד העברי, מן הרמה המוסרית אל המישור הדתי, כדי שהקשר שלה למשה יתקבל בעין יפה.

וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר (שמות ב', ה):
לרחוץ מגִלולי בית אביה (שמות רבה, א' כג).

במדרש הזה ציירו חכמים את בת פרעה כמי שכפרה בדרך העבודה הזרה של בית אביה עוד בטרם הפגישה הגורלית עם התינוק משה. הסבר זה מבאר כיצד היא העזה להפר את הגזרה של אביה בפזיזות שכזאת. כמו כן הוא מבטל את חוסר הנוחות של הקורא המסורתי ביחס לעובדה שאמו החורגת של משה הייתה עובדת אלילים.

נוסף על כך המדרש משבח את בת פרעה לא רק על נטיותיה ההומניטאריות כי אם גם על נטיותיה הדתיות. באצילותה היא נוטלת את מקומה לצד יוכבד, אם משה; מרים, אחותו; שפרה ופועה, המיילדות וציפורה, אשת משה – כל הנשים בחומש שמות שהצילו אחרים מציפורני המוות. חכמינו, שהעלו את המעשה של בת פרעה מן הרמה המוסרית אל המישור הדתי, האירו תופעה שנשוב ונפגוש בהתפתחותו של משה, בנה המאומץ. התבגרותו המוסרית תצא לדרך מתוך ההומניטאריות העמוקה שלו, כאשר הוא יוצא לעזרת האיש העברי המוכה בידי המצרי (שמות ב', יא). זהו הצעד הראשון, שבו משה בוחר בצדק המוסרי, והוא הצעד שיוביל אותו לספירה הדתית, שבה הוא יותיר רושם בל יימחה על ההיסטוריה של העולם. ייתכן שמשה שאב את תכונת המנהיגות מאמו החורגת ומן הנשים האחרות של יציאת מצרים ששימשו לו דוגמאות אישיות למופת.

1. פילון האלכסנדרוני חי בין השנים 20 לפנה"ס – 50 לסה"נ וחיבר יצירות פילוסופיות ביוונית. בין ספריו הרבים הוא הקדיש תשומת לב מרובה לתנ"ך והסביר הן את השתלשלות המאורעות, הן את ההלכה. יצירתו 'חיי משה' היא ביוגרפיה של משה המבוססת על סגנון רטורי יווני ויש בה תיאור של משה כמחוקק, כהן ונביא. המהדורה של Loeb Classical Library תורגמה ונערכה בידי F.H. Colson (Harvard, 1929). ראהDe Vita Mosis , I:13-15, p. 283
המהדורה העברית: סוזן דניאל-נטף (עורכת), כתבי פילון האלכסנדרוני – כתבים, א, ירושלים תשמ"ו, עמ' 215, סעיפים 13 – 14.

2. להרחבה ראו עמ' 400 – 401 במאמר: Bryna Jocheved Levy, 'Moshe, Portrait of the Leader as a Young Man', in: Torah of the Mothers : Contemporary Jewish Women Read Classical Jewish Texts, Ora Wiskind Elper and Susan Handelman (eds.), Urim Publications 2000, pp. 398-419